בואו ננסה למנוע אי הבנות: תקשורת עם אדם עיוור (חלק א')

הקדמה

פוסט זה מיועד להפחית אי ההבנות השכיחות בין אנשים עיוורים ולקויי ראייה לבין אנשים עם ראייה תקינה ולגשר על הפערים ביניהם.

המידע כאן מבוסס על ניסיוני האישי והמקצועי כעובדת סוציאלית, ועל אין ספור מפגשים עם אוכלוסיית העיוורים ובעלי הראייה התקינה במסגרות חברתיות ומקצועיות.

בחלק הראשון, נוודע ונכיר את עולמם של אנשים עיוורים ולקויי הראייה יותר לעומק. בחלק השני נדבר וננתח דוגמאות מחיי היום-יום ונלמד איך לתקשר טוב יותר במצבים האלו.

קרדיט איור: pikisuperstar on FREEPIK

מפגש בין שני מצבים: עיוורון וראייה תקינה

מי נחשב ל"לקוי ראייה" או "עיוור"?

'לקוי ראייה' הוא מושג הכולל בחובו רצף שבקצהו - העיוור המוחלט. על רצף זה מצויות גם רמות הראייה הבאות: אדם עם ראייה לקויה, אדם עם ראייה חלקית, ואדם עם שרידי ראייה. אלה שנראים כרואים, לקויי ראייה ש"לא רואים עליהם", הם אלה הזקוקים בעיקר לעזרה במקומות חשוכים. הם אלה שלא נעזרים במקל נחיה או בכלב, או שעיניהם אינם עצומות, או שלא משתמשים במשקפיים כהות - לכן "לא רואים עליהם" שהם לקויי ראייה. פעמים רבות, הם גם לא פונים ומבקשים עזרה או מעדיפים שלא לחשוף את עצמם כעיוורים. לעיתים נוח להם להסתיר את מגבלתם מחשש לסטיגמה או עקב מניעים רגשיים נוספים, והם מנסים לתפקד מבלי להיעזר בזולת. עקב כך, ועקב חוסר המודעות של הסביבה ללקויות ראייה ככלל, מצב זה יוצר טעויות בתקשורת שלהם עם הסביבה.

יש לזכור שלכל אדם זכות הבחירה אם לחשוף בפניך את מצב ראייתו ולבקש עזרה מצדו. נהגו לפי עיקרון כבוד האדם וחירותו.

בואו ניצור גשר בין אנשים רואים ללקויי ראייה.

אם נקרתה בפניכם ההזדמנות ונפגשתם עם אדם לקוי ראייה - בין אם הוא עיוור מלידה, או זה שראייתו ירדה במהלך חייו - חשוב לזכור שלכל אדם חשוב להסביר פנים ולדבר עמו בנחת ובקשב רב. כך ניתן ליצור כר נוח לראשית התקשורת. עם זאת, כדי לקיים תקשורת יעילה ונעימה, ישנם מאפיינים שחשוב לדעת אותם בתקשורת בין אדם עיוור/לקויי ראייה לבין אדם בעל ראייה תקינה. בהמשך פוסט זה אדבר על כמה מהם.

כידוע, כל קשר (מכל סוג) נבנה בתהליך הדורש פתיחות, גילוי לב, סבלנות, סובלנות, כנות ודיאלוג בין שני הצדדים. זה נכון במיוחד כשמדברים על תקשורת בין העיוור לבעל הראייה התקינה.

עוד בשנת 1860, לב טולסטוי כתב על דו שיח בין עיוור לפיקח, כאשר הפיקח מנסה "להסביר" לחברו העיוור מלידה, מה הוא צבע לבן. ככל שהפיקח העלה דוגמאות של ארנב, נייר, שלג, חלב, הוא לא הצליח להעביר את המסר המדויק, ונוצר תסכול לשני הצדדים.

לעניות דעתי, אלו אי הבנות בתקשורת שאפשר להשוותן למרחק בין שני קווים מקבילים שלעולם לא נפגשים: כל עוד האדם עם העיוורון מלידה לא יבין שאיננו יכול לראות את המראה שמימיו לא ראה, והפיקח לא יבין שאיננו יכול להעביר את המראה בדרכו, בשפתו ובמושגים שהוא נוהג כאדם רואה לתאר - הקווים הללו יישארו מקבילים וימשיכו להיות אי הבנות.

מפגשים בין נראים לבין רואים

המפגש עם אדם עם עיוורון מעורר תחושות שיש להיות מודעים להן, כמו למשל: מבוכה, אי ידיעה, הזדהות המעוררת רגש רחמים, רתיעה, סקרנות; וגם תהיות ושאלות כמו "איך אפשר לחיות ככה?". כל אדם לוקח את ההתרגשות למקומות אחרים הקשורים לחוויות האישיות שלו, לפי מבנה האישיות וחוויות העבר של כל אחד מהנפגשים.

יש אומרים שלבעלי ניסיון, כלומר בני משפחה או חברים של אדם עם עיוורון או אלה שעובדים עם עיוורים, יותר קל במפגש עם עיוור שלא היה מוכר להם קודם.

חשוב לדעת שלא כל אדם עם ראייה תקינה בנוי לקלוט את ההתמודדות של האדם עם ראייה לקויה או עיוור מוחלט העומד מולו.

יהיו שיאמרו שאם אתה לא חי עם המצב - לא תבין; אך תתפלאו, גם אלה שחיים עם אדם עם עיוורון מתקשים להבינו ולא תמיד קולטים את הקושי הכרוך בעיוורון או לקות ראייה.

בלי לברר, גם אנשים המנוסים עם עיוורים ולקויי ראייה, לא תמיד קולעים במדויק בתגובתם לצורך המתעורר במצב זה או אחר.

אחת הסיבות היא שהאדם עצמו מתקשה להעביר את המסר - מה הוא רואה ומה הוא לא רואה - זאת בשל מצבו האובייקטיבי .

טיפים למפגש ראשוני עם אדם עיוור

בעת הגעה למפגש

מראה חיצוני לא משפיע על האדם העיוור. לכן לרוב, אלה הערניים מבניהם, משלימים את המידע על האחר באמצעות חושים אחרים. הרבה פעמים, אדם עם עיוורון עשוי להיות רגיש יותר למידע הנקלט מאדם מולו, מאשר אדם עם ראייה תקינה. למשל, העיוור יכול לעורר אצלך תשומת לב למידע כמו: טון הדיבור, ריח, הלך הרוח, צליל התכשיטים המצלצלים על גופך, לקול ההליכה של עקבי נעלך; דברים אלו לרוב חומקים מתשומת הלב של אנשים רואים.

למרות זאת, מומלץ להציג עצמכם כשאתם נפגשים עם אדם עם עיוורון, גם כשיש הכרות ארוכה ביניכם. הצגה העצמית מעניקה תחושה של כבוד. וגם מקלה עליו לזהות מבלי לנחש.

אל תעמידו את האדם העיוור במצב של חידות או ניחושים (כמו "היי, מי אני?"), כי לא תמיד מזהים לפי הקול, לא תמיד זוכרים או מרוכזים. למרות שישנם עיוורים שמזהים אדם לפי הקול, או בעזרת דרכים אחרות, לעתים כשלא נמצאים במקום המפגש הקבוע ביניכם, לעתים הקול לא מתאים למקום, ויש השהייה קלה מצד העיוור לקליטת המצב.

במקום חדש

אם אתם מגיעים לסביבה חדשה, רצוי לתאר אותה; במיוחד אם זה במקום רועש. אפשר לדוגמא לתאר את המתרחש: מי נכנס, אילו חפצים מצויים במקום, אלו קישוטים יש בסביבה, היכן נמצאים הכיסאות וכו'. תיאורים אלו יאפשרו לאדם לחוש שהוא נמצא במרחב שהוא שיכול לדמיין אותו; דבר המונע ממנו תחושת ניתוק.

לחיצת יד

אם הושטתם יד ללחיצת ידיים - רצוי להודיע לו על כך, או לקחת את כף ידו. גם ללקוי ראייה, יתכן ששדה הראייה שלו מצומצם וקשה לראות את כף היד המושטת אליו. רבים מהעיוורים סגלו לעצמם לא להושיט יד כדי להמנע מאי דיוק הושטת היד, לכן גלו הבנה כשהוא לא משיב לכם את כף ידו בחזרה.

הצעת עזרה

חשוב לפנות ישירות אל האדם לקוי הראייה ולשאול אותו אם הוא זקוק לעזרה, לאפשר לו לבחור האם לחשוף את הקושי בפניך, ולאפשר לו להחליט האם אתה הוא שיכול לעזור לו וכיצד. גישה זו מכבדת את חופש הבחירה לאדם אם הוא עם עיוורון שיש לו את הרצון וסדר העדיפויות משלו.

שימוש בשפה

חשוב לומר שעיוורים משתמשים במילים "נראה לי", "ראיתי", "תראה" (במובן של הבנה) באותה צורה המו אנשים רואים. שהרי האדם עם ראייה ירודה הוא חלק מהחברה, ומלים אלו הן חלק משפת הדיבור גם שלו.

גם באנגלית, המילה "תראה" מתכוונת להבנה - 'you see', ובתורה המלה 'ראה', הכוונה ראייה פנימית או ההתבוננות הפנימית.

עם זאת, כפונים לאדם עם עיוורון או לקות ראייה במילים "תראה את זה" ומדברים איתו בביטויי מראה, זה קצת צובט לאלה שעדיין חשים באובדן ראייתם.

דוגמא למילים נוספות: המילים- "שם", "פה", "כאן", "שקוף", "אטום", "בהיר", כהה", "צבעוני", "מטושטש" - אינן בלקסיקון של עיוור מוחלט מלידה, שלא ראה מראה מימיו.

כמובן שגם מחוות גופניות כמו הנהון בראש לאות המילה 'כן', או הצבעת יד לכיוון מסויים לא יקלטו אצל אדם עם עיוורון. במקומן כדאי להשתמש במילים המתארות את המצב החיצוני באופן מדויק: "מאחורי", "מימינך", "מלפנים", "למעלה", "למטה", "מדרגה יורדת או עולה" וכו'.

לעומת זאת, שימוש במילים המתארות את החושים האחרים, דווקא כן מובנות. לדוגמא: רך, חם, קר, קול רם או בלחש וכו'.

בחלק ב' אביא דוגמאות נוספות מסיטואציות בחיי היומיום, עם טיפים כיצד להתנהל בהן עם אדם עם עיוורון או לקות ראייה.

למעבר לחלק ב'

עריכה: עידו רן - webbyness